قَالَ رَبِّ ٱجْعَل لِّىٓ ءَايَةً قَالَ ءَايَتُكَ أَلَّا تُكَلِّمَ ٱلنَّاسَ ثَلَٰثَةَ أَيَّامٍ إِلَّا رَمْزًا وَٱذْكُر رَّبَّكَ كَثِيرًا وَسَبِّحْ بِٱلْعَشِىِّ وَٱلْإِبْكَٰرِ
מילון המונחים של הקוראן · טיוטה
عَشِيّ
ערב
שם העצם הזמני מציין את חלק היום שאורו דועך, ולרוב מזווג עם הבוקר.
תחום לקסיקלי
תחום: אוסף מקטעים שנבחר בקפידה · מופעים: 10
שורשים: عشو
לֶמוֹת: عشي
צורות: عَشِىِّ · عَشِيًّا
תצוגת דוגמאות למופעים (10 מתוך 10)
מספר המופעים בתחום המוצגים לפי סדר הקוראן: 10.
وَلَا تَطْرُدِ ٱلَّذِينَ يَدْعُونَ رَبَّهُم بِٱلْغَدَوٰةِ وَٱلْعَشِىِّ يُرِيدُونَ وَجْهَهُۥ مَا عَلَيْكَ مِنْ حِسَابِهِم مِّن شَىْءٍ وَمَا مِنْ حِسَابِكَ عَلَيْهِم مِّن شَىْءٍ فَتَطْرُدَهُمْ فَتَكُونَ مِنَ ٱلظَّٰلِمِينَ
وَٱصْبِرْ نَفْسَكَ مَعَ ٱلَّذِينَ يَدْعُونَ رَبَّهُم بِٱلْغَدَوٰةِ وَٱلْعَشِىِّ يُرِيدُونَ وَجْهَهُۥ وَلَا تَعْدُ عَيْنَاكَ عَنْهُمْ تُرِيدُ زِينَةَ ٱلْحَيَوٰةِ ٱلدُّنْيَا وَلَا تُطِعْ مَنْ أَغْفَلْنَا قَلْبَهُۥ عَن ذِكْرِنَا وَٱتَّبَعَ هَوَىٰهُ وَكَانَ أَمْرُهُۥ فُرُطًا
فَخَرَجَ عَلَىٰ قَوْمِهِۦ مِنَ ٱلْمِحْرَابِ فَأَوْحَىٰٓ إِلَيْهِمْ أَن سَبِّحُوا۟ بُكْرَةً وَعَشِيًّا
لَّا يَسْمَعُونَ فِيهَا لَغْوًا إِلَّا سَلَٰمًا وَلَهُمْ رِزْقُهُمْ فِيهَا بُكْرَةً وَعَشِيًّا
وَلَهُ ٱلْحَمْدُ فِى ٱلسَّمَٰوَٰتِ وَٱلْأَرْضِ وَعَشِيًّا وَحِينَ تُظْهِرُونَ
إِنَّا سَخَّرْنَا ٱلْجِبَالَ مَعَهُۥ يُسَبِّحْنَ بِٱلْعَشِىِّ وَٱلْإِشْرَاقِ
إِذْ عُرِضَ عَلَيْهِ بِٱلْعَشِىِّ ٱلصَّٰفِنَٰتُ ٱلْجِيَادُ
ٱلنَّارُ يُعْرَضُونَ عَلَيْهَا غُدُوًّا وَعَشِيًّا وَيَوْمَ تَقُومُ ٱلسَّاعَةُ أَدْخِلُوٓا۟ ءَالَ فِرْعَوْنَ أَشَدَّ ٱلْعَذَابِ
فَٱصْبِرْ إِنَّ وَعْدَ ٱللَّهِ حَقٌّ وَٱسْتَغْفِرْ لِذَنۢبِكَ وَسَبِّحْ بِحَمْدِ رَبِّكَ بِٱلْعَشِىِّ وَٱلْإِبْكَٰرِ
מדוע נבחרה משמעות זו
כל 14 ההיקרויות המשפחתיות נבדקו בעמוד תחום אחד; כולן יעדים מוקפאים, ללא רשומות מוגנות או מועמדים דחוסים. עשרה מופעים של عَشِيّ מציינים ערב בזוגות בוקר־ערב חוזרים; שני מופעים של عِشَاء מציינים רדת לילה ואת התפילה המתקיימת אז; عَشِيَّة מציינת פרק ערב יחיד; והפועל הבודד מצורה I מציג אדם כמסיט עין עיוורת מהזכרת אלוהים. היחסה, היידוע, הכוח התוארי־זמני, מילת היחס השולטת והמודוס הפועלי מתחברים מקומית. דימוי הראות המופחת מחבר בין השימושים הזמניים והקשביים ללא סתירה פנימית־קוראנית. לא נותרה סוגיה רגישה לקריאה, התנגשות או סוגיה בלתי פתורה.