מילון המונחים של הקוראן · מאושר

رَكَعَ / رَاكِع

לכרוע ברך

להנמיך את הגוף באמצעות כיפוף הברכיים עד לתנוחת כריעה על הברכיים. המורפולוגיה מספקת ציווי, זמן, גוף, מספר ואת המשתתף הכורע; ב־38:24, خَرَّ מבטא בנפרד את אופן הכניסה כלפי מטה.

תחום לקסיקלי

תחום: יחידה סמנטית · מופעים: 13

שורשים: ركع

לֶמוֹת: راكع · يركع

צורות: ٱرْكَعُ · رَّٰكِعِينَ · رُّكَّعِ · ٱرْكَعِ · رَٰكِعُونَ · رَّٰكِعُونَ · رَاكِعًا · رُكَّعًا · يَرْكَعُ

תצוגת דוגמאות למופעים (10 מתוך 13)

תחילת רשימת המופעים בתחום מוצגת לפי סדר הקוראן: 10 מתוך 13. זוהי תצוגה מקדימה תמציתית המבוססת על מיקום, ואין בה דירוג של מה שמוצג כראיה חזקה יותר מן המופעים שהושמטו; מספר המופעים שהושמטו: 3.

2:43

وَأَقِيمُوا۟ ٱلصَّلَوٰةَ وَءَاتُوا۟ ٱلزَّكَوٰةَ وَٱرْكَعُوا۟ مَعَ ٱلرَّٰكِعِينَ

2:43

وَأَقِيمُوا۟ ٱلصَّلَوٰةَ وَءَاتُوا۟ ٱلزَّكَوٰةَ وَٱرْكَعُوا۟ مَعَ ٱلرَّٰكِعِينَ

2:125

وَإِذْ جَعَلْنَا ٱلْبَيْتَ مَثَابَةً لِّلنَّاسِ وَأَمْنًا وَٱتَّخِذُوا۟ مِن مَّقَامِ إِبْرَٰهِـۧمَ مُصَلًّى وَعَهِدْنَآ إِلَىٰٓ إِبْرَٰهِـۧمَ وَإِسْمَٰعِيلَ أَن طَهِّرَا بَيْتِىَ لِلطَّآئِفِينَ وَٱلْعَٰكِفِينَ وَٱلرُّكَّعِ ٱلسُّجُودِ

3:43

يَٰمَرْيَمُ ٱقْنُتِى لِرَبِّكِ وَٱسْجُدِى وَٱرْكَعِى مَعَ ٱلرَّٰكِعِينَ

3:43

يَٰمَرْيَمُ ٱقْنُتِى لِرَبِّكِ وَٱسْجُدِى وَٱرْكَعِى مَعَ ٱلرَّٰكِعِينَ

5:55

إِنَّمَا وَلِيُّكُمُ ٱللَّهُ وَرَسُولُهُۥ وَٱلَّذِينَ ءَامَنُوا۟ ٱلَّذِينَ يُقِيمُونَ ٱلصَّلَوٰةَ وَيُؤْتُونَ ٱلزَّكَوٰةَ وَهُمْ رَٰكِعُونَ

9:112

ٱلتَّٰٓئِبُونَ ٱلْعَٰبِدُونَ ٱلْحَٰمِدُونَ ٱلسَّٰٓئِحُونَ ٱلرَّٰكِعُونَ ٱلسَّٰجِدُونَ ٱلْـَٔامِرُونَ بِٱلْمَعْرُوفِ وَٱلنَّاهُونَ عَنِ ٱلْمُنكَرِ وَٱلْحَٰفِظُونَ لِحُدُودِ ٱللَّهِ وَبَشِّرِ ٱلْمُؤْمِنِينَ

22:26

وَإِذْ بَوَّأْنَا لِإِبْرَٰهِيمَ مَكَانَ ٱلْبَيْتِ أَن لَّا تُشْرِكْ بِى شَيْـًٔا وَطَهِّرْ بَيْتِىَ لِلطَّآئِفِينَ وَٱلْقَآئِمِينَ وَٱلرُّكَّعِ ٱلسُّجُودِ

22:77

يَٰٓأَيُّهَا ٱلَّذِينَ ءَامَنُوا۟ ٱرْكَعُوا۟ وَٱسْجُدُوا۟ وَٱعْبُدُوا۟ رَبَّكُمْ وَٱفْعَلُوا۟ ٱلْخَيْرَ لَعَلَّكُمْ تُفْلِحُونَ

38:24

قَالَ لَقَدْ ظَلَمَكَ بِسُؤَالِ نَعْجَتِكَ إِلَىٰ نِعَاجِهِۦ وَإِنَّ كَثِيرًا مِّنَ ٱلْخُلَطَآءِ لَيَبْغِى بَعْضُهُمْ عَلَىٰ بَعْضٍ إِلَّا ٱلَّذِينَ ءَامَنُوا۟ وَعَمِلُوا۟ ٱلصَّٰلِحَٰتِ وَقَلِيلٌ مَّا هُمْ وَظَنَّ دَاوُۥدُ أَنَّمَا فَتَنَّٰهُ فَٱسْتَغْفَرَ رَبَّهُۥ وَخَرَّ رَاكِعًا وَأَنَابَ

scriptural comparison

מדוע ״לכרוע ברך״ היא התנוחה המדויקת יותר

המבנה הקוראני מכריע: ركع מציין תנוחה נראית לעין וניתנת לחזרה, הנבדלת מהשתטחות ושאפשר להיכנס אליה באמצעות הנפילה המבוטאת בנפרד ב־38:24. כתבי הקודש הקדומים נכללים כראיה מסייעת לתנוחה, ולא כסמכות הגוברת על הערבית.

הקוראן מצווה על פעולה קהילתית באמצעות פועל נטוי. ב־2:43 וב־3:43 אנשים מצווים לבצע אותה עם אחרים המבצעים אותה. ב־22:77 וב־48:29, ركع ו־سجد מתואמים כנשואים נבדלים. לכן אי אפשר לצמצם את משפחת המילים לעבודת האל באופן כללי, לכניעה פנימית או להשתטחות.

קוראן 38:24 מספק את מבחן התנוחה החזק ביותר. הפועל הנטוי خَرَّ מציין את תנועתו של דוד כלפי מטה, ואילו הבינוני הפעיל رَاكِعًا, המסומן באקוזטיב, משמש כתיאור מצב ומציין את התנוחה במהלך התנועה או לאחריה. מבנים אחרים של خرر מצרפים לאותה תנועה מצבים של השתטחות, הלם, התמוטטות או נפילה מלמעלה. מלאי זה מאשר כי خَرَّ מבטא את אופן הירידה; הוא אינו חלק מן המשמעות המילונית של ركع.

לכן מועמד למשמעות ركع חייב להיות תנוחה שאפשר להיכנס אליה באופן טבעי בנפילה כלפי מטה, ושאפשר גם לבצע אותה במכוון בלי נפילה. כריעה על הברכיים עומדת בשני התנאים. אפשר להתאים מבחינה מכנית קידה ממושכת בעמידה רק אם מוסיפים פעולת הישענות או בלימת הגוף שאינה נאמרת. הדבר אינו הופך את ״לקוד״ לבלתי אפשרי, אך הוא הופך את ״לכרוע ברך״ לתנוחה המוגדרת והמדויקת יותר שהמבנה תומך בה.

הקוראן עצמו מציב גם הוא את התנוחה הזאת בפולחן של קהילות קדומות יותר. ב־2:125 אברהם וישמעאל מצווים לטהר את הבית למען הכורעים ולמען המשתחווים. בתוך הפנייה אל בני ישראל, 2:43 מצווה: “כרעו עם הכורעים”; 3:43 נותן למרים את אותה הוראה קהילתית; ו־38:24 מתאר את דוד נופל אל תנוחת כריעה. אף אחד מן הקטעים האלה אינו עוצר כדי להגדיר תנועה פולחנית חדשה. הם מניחים שדמויות ומתפללים מן הכתבים הקדומים יכלו לזהות ולבצע את אותה תנוחה נראית וחוזרת. הרציפות הפנים־קוראנית הזאת קודמת להשוואה שלהלן עם הכתבים הקדומים.

שורש קוראני נפרד מבהיר את הגבול בלי לדחוק מסקנה זו. כל שלוש ההופעות של ج ث و הן בסצנות של דין: ב־19:68 בני אדם ויריבים מובאים סביב הגיהינום כשהם כורעים, ב־19:72 עושי העוול נשארים שם כשהם כורעים, וב־45:28 כל קהילה נראית כורעת כאשר היא נקראת אל הרשומה שלה. התנוחה נכפית באמצעות כינוס, כליאה ומתן דין וחשבון; ج ث و לעולם אינו מצווה כמעשה של דבקות ואינו מתואם עם דבקות או עם השתחוויה. לפיכך הוא מתאר כריעה מתוך כניעה כפויה, ואילו ر ك ع מתאר את תנוחת הכריעה המכוונת והמצוּוה. האנגלית יכולה לכנות את שתי התוצאות הגופניות ‘כריעה’, אך התרגום המשותף הזה אינו מאחד את דרכי הפעולה הלקסיקליות הנבדלות שלהן.

ההשוואה לכתבי הקודש העבריים מראה שכריעה על הברכיים הייתה תנוחת תפילה מבוססת עוד לפני הקוראן. שלמה מתואר על ברכיו וידיו פרושות השמימה במלכים א׳ 8:54 ובדברי הימים ב׳ 6:13; עזרא נופל על ברכיו ופורש את ידיו בעזרא 9:5; דניאל כורע שלוש פעמים ביום בדניאל 6:10; ותהילים 95:6 קורא לעובדים להשתחוות, לכופף ברך ולכרוע. תנוחת אליהו, שפניו בין ברכיו במלכים א׳ 18:42, מראה עד כמה אפשר להנמיך גוף הכורע על ברכיו.

ההשוואה לבשורות מספקת אותה שפה גופנית בלי לקבוע תנוחת תפילה מחייבת אחת. לוקס 22:41 מציב במפורש את ישוע על ברכיו; במתי 26:39 הוא נופל על פניו; במרקוס 14:35 הוא נופל ארצה; וגם מרקוס 11:25 מכיר בתפילה בעמידה. טקסטים אלה מעידים על כריעה על הברכיים, ירידה על הפנים ועמידה, אך אינם מתארים קידה בעמידה כשהידיים על הברכיים.

לכן הליבה המקובלת היא לכרוע ברך: להנמיך את הגוף באמצעות כיפוף הברכיים עד לתנוחת כריעה על הברכיים. הקוראן אינו קובע את מיקום הידיים או זווית מדויקת של הגו, ולכן גם הגרף אינו מוסיף אותם. כתבי הקודש הקדומים תומכים בזיהוי התנוחה; הצורה והמבנה הקוראניים נשארים הראיה המילונית המכריעה.

מקורות טקסט ראשוניים

היכן משמעויות אחרות נכשלות

לקיים את עבודת האל באופן כללי

2:43

وَأَقِيمُوا۟ ٱلصَّلَوٰةَ وَءَاتُوا۟ ٱلزَّكَوٰةَ وَٱرْكَعُوا۟ مَعَ ٱلرَّٰكِعِينَ

חלופה: לקיים את עבודת האל ולעבוד את האל באופן כללי עם העובדים אותו

ניסוח מחקרי: לקיים את עבודת האל ולכרוע ברך עם הכורעים ברך

עבודת האל היא כבר הציווי המתואם הקודם. לכן הפועל ركع מזהה תנוחה במקום לחזור על המעשה כולו.

להשתטח

22:77

يَٰٓأَيُّهَا ٱلَّذِينَ ءَامَنُوا۟ ٱرْكَعُوا۟ وَٱسْجُدُوا۟ وَٱعْبُدُوا۟ رَبَّكُمْ وَٱفْعَلُوا۟ ٱلْخَيْرَ لَعَلَّكُمْ تُفْلِحُونَ

חלופה: להשתטח ולהשתטח, ולעבוד את מקיימכם

ניסוח מחקרי: לכרוע ברך ולהשתטח, ולעבוד את מקיימכם

שני הציוויים המתואמים מחייבים תנוחות נבדלות; החלפת ركع בהשתטחות מוחקת את הניגוד שהקוראן עצמו יוצר.

ליפול

38:24

قَالَ لَقَدْ ظَلَمَكَ بِسُؤَالِ نَعْجَتِكَ إِلَىٰ نِعَاجِهِۦ وَإِنَّ كَثِيرًا مِّنَ ٱلْخُلَطَآءِ لَيَبْغِى بَعْضُهُمْ عَلَىٰ بَعْضٍ إِلَّا ٱلَّذِينَ ءَامَنُوا۟ وَعَمِلُوا۟ ٱلصَّٰلِحَٰتِ وَقَلِيلٌ مَّا هُمْ وَظَنَّ دَاوُۥدُ أَنَّمَا فَتَنَّٰهُ فَٱسْتَغْفَرَ رَبَّهُۥ وَخَرَّ رَاكِعًا وَأَنَابَ

חלופה: דוד נפל כשהוא נופל ושב

ניסוח מחקרי: דוד נפל כשהוא כורע ברך ושב

خَرَّ כבר מבטא את התנועה כלפי מטה. رَاكِعًا, המשמש כתיאור מצב, מבטא את התנוחה שבה נמצאים במהלך התנועה או לאחריה.

להאמין בלב

77:48

وَإِذَا قِيلَ لَهُمُ ٱرْكَعُوا۟ لَا يَرْكَعُونَ

חלופה: כאשר נאמר להם לאמץ אמונה פנימית, הם אינם מאמינים בלב

ניסוח מחקרי: כאשר אומרים להם, ״כרעו ברך״, הם אינם כורעים ברך

הציווי החוזר וצורת הפועל הנטויה מכוונים לביצוע מעשה מצווה ונראה לעין, ולא למצב של אמונה פנימית.