وَإِذْ قَالَ مُوسَىٰ لِقَوْمِهِۦ يَٰقَوْمِ إِنَّكُمْ ظَلَمْتُمْ أَنفُسَكُم بِٱتِّخَاذِكُمُ ٱلْعِجْلَ فَتُوبُوٓا۟ إِلَىٰ بَارِئِكُمْ فَٱقْتُلُوٓا۟ أَنفُسَكُمْ ذَٰلِكُمْ خَيْرٌ لَّكُمْ عِندَ بَارِئِكُمْ فَتَابَ عَلَيْكُمْ إِنَّهُۥ هُوَ ٱلتَّوَّابُ ٱلرَّحِيمُ
מילון המונחים של הקוראן · מאושר
بَارِئ / نَبْرَأ
המביא לידי קיום
לגרום לדבר כלשהו לבוא לידי קיום. הבינוני הפעיל נמסר כהמביא לידי קיום; הפועל הנטוי פירושו להביא לידי קיום.
תחום לקסיקלי
תחום: יחידה סמנטית · מופעים: 4
שורשים: برأ
לֶמוֹת: بارئ · نبرأ
צורות: بَارِئِ · نَّبْرَأَ · بَارِئُ
תצוגת דוגמאות למופעים (4 מתוך 4)
מספר המופעים בתחום המוצגים לפי סדר הקוראן: 4.
وَإِذْ قَالَ مُوسَىٰ لِقَوْمِهِۦ يَٰقَوْمِ إِنَّكُمْ ظَلَمْتُمْ أَنفُسَكُم بِٱتِّخَاذِكُمُ ٱلْعِجْلَ فَتُوبُوٓا۟ إِلَىٰ بَارِئِكُمْ فَٱقْتُلُوٓا۟ أَنفُسَكُمْ ذَٰلِكُمْ خَيْرٌ لَّكُمْ عِندَ بَارِئِكُمْ فَتَابَ عَلَيْكُمْ إِنَّهُۥ هُوَ ٱلتَّوَّابُ ٱلرَّحِيمُ
مَآ أَصَابَ مِن مُّصِيبَةٍ فِى ٱلْأَرْضِ وَلَا فِىٓ أَنفُسِكُمْ إِلَّا فِى كِتَٰبٍ مِّن قَبْلِ أَن نَّبْرَأَهَآ إِنَّ ذَٰلِكَ عَلَى ٱللَّهِ يَسِيرٌ
هُوَ ٱللَّهُ ٱلْخَٰلِقُ ٱلْبَارِئُ ٱلْمُصَوِّرُ لَهُ ٱلْأَسْمَآءُ ٱلْحُسْنَىٰ يُسَبِّحُ لَهُۥ مَا فِى ٱلسَّمَٰوَٰتِ وَٱلْأَرْضِ وَهُوَ ٱلْعَزِيزُ ٱلْحَكِيمُ
הערת מחקר
מדוע הניסוח הזה
לגרום לדבר כלשהו להתחיל להתקיים.
התחום המאושר כולל רק את שתי הופעות بَارِئ ב־2:54, את بَارِئ ב־59:24 ואת نَبْرَأ ב־57:22. הבינוני הפעיל מציג את המביא לידי קיום; הצורה הנטויה בגוף ראשון רבים מתורגמת כ״להביא לידי קיום״. העברית המקראית ברא / בּוֹרֵא מספקת תמיכה השוואתית ללשון אלוהית של הבאה לידי קיום, אך אינה מטופלת כהוכחה לבריאה מאין או לליבה ערבית יחידה לכל השורש. שייכות, יחסות, תווית היידוע, הנושא והמושא נשארים מיוצגים בנפרד.
היכן משמעויות אחרות אינן מתאימות: ״להפריד מאשמה, מנאמנות או מליקוי״ אינו מבטא כשלעצמו את מבנה ההבאה לידי קיום ב־57:22 או את המשתתף היוצר ב־2:54 וב־59:24. זוהי הבחנה לקסיקלית תחומה, לא הוכחה שכל קשר היסטורי בין השימושים בלתי אפשרי. ״ליצור״ נשאר חלופה תקפה ואינו מוצג כמשמעות שנכשלה. כרטיסי הכשל הישנים החוצים תחומים הם ראיות היסטוריות, ולא הוכחה ליחידה זו של ארבע הופעות.
עדיין פתוח: כל 27 ההופעות האחרות שומרות על מעמד טיוטה ועל הבעלים הקיימים הנפרדים, לרבות שחרור, התנתקות, פטור, בניין IV המשקם ו־بَرِيَّة ב־98:6–7. זהות הקודם שאליו מתייחס המושא בנקבה יחידה ב־57:22, אטימולוגיה לכל השורש, יצירה מאין והיחס המדויק אל خالق ו־مصور אינם מוכרעים כאן. עדי הקריאה הקיבוצית עם המזה ב־98:6–7 והסוגיה המורפולוגית הנפרדת ב־2:167 לא השתנו.